ארון קודש, וההשוואה פשוט מתבקשת, נולד באותה הצורה שבה שיר נולד. כמו שיר, גם ארון קודש מבקש להביע באמצעות המעשה החומרי רעיון שקשה להלביש אותו בחומר. המשורר משתמש במילים כדי להביע את מה שקשה לומר על-ידי מילים. בניית ארון קודש מנסה לבטא באמצעות עץ ואבן ושאר חומרים, רעיונות נשגבים של קדושה ורוחנית. לכן נאמר: איך ארון קודש נולד? כמו תינוק: יש קשיים ויש כאב אך בסופו של תהליך לא פשוט ומורכב הקהילה מקבלת חיים חדשים, ארון קודש חדש.

אפשר לדבר תחילה על התהליך הטכני שמביא בסופו לעמידתו של ארון קודש חדש בקיר המזרח. ללא הגשמיות אין רוחניות וללא העבודה בחומר אין עבודה ברוח. אין ארון קודש נולד מלא כלום; נדרשת עבודה רבה ומחשבה תחילה עוד קודם לעבודה עצמה. ראשית כל יש לתכנן את היצירה. אבל אפילו קודם לראשית כל זאת יש לזכור ליצור מקום שבו כל מי שראוי שישתתף בתהליך הלידה של ארון קודש חדש יוכל למצוא את מקומו. מי צריך להשתתף בתכנון? מי צריך לומר את דברו ולמי יש להקשיב? כיצד מתכננים ביחד ארון קודש? על כל השאלות הללו יש להשיב עוד בטרם העיפרון עשה את צעדו הראשון על פני הנייר הלבן.

התכנון של ארון קודש כול בתוכו פרטים רבים שבלעדיהם לא ניתן לצפות ללידה מוצלחת. איזה ארון קודש נחוץ לבית הכנסת או לקהילה? מהם האמצעים שעומדים לרשות הקהילה כשהיא ניגשת למלאכת הבנייה? למה יספיקו האמצעים? מה מבטא הארון עבור הבונים אותו? האם הוא צריך להביע משהו, להיות אמירה, או שעליו רק להיות ארון קודש ותו לא? מה זה בכלל ארון קודש?

התכנון עובר משלב השאלות המרובות אל שאלת העיצוב באחד מהימים רק כדי לגלות שהקשיים רק החלו. כיצד מעצבים ארון קודש? האם בוחרים צורה מסורתית כלשהי או שמבקשים עיצוב מודרני וחדשני? האם העיצוב צריך לבטא איזושהי תפיסת עולם או שמא עליו להיות אסתטי ומרשים ותו לא? אפשר לצפות שככל שיותר אנשים מעורבים בתכנון הרי שיותר דעות יופיעו על השולחן ורעיונות רבים עלולים להתחרות על ליבם של המחליטים. תהליך הלידה של ארון קודש עלול לגרום למשברים בין חברי הקהילה, בין המתכננים והאחראים על הבנייה. מותר מדי פעם להיזכר במטרה החשובה שלשמה נעשית המלאכה הקשה והמסובכת הזו ולנסות להביא מזור למחלוקות כדי שהקדושה לא תיוולד מתוך כעס ומריבות.

הרבה רגש עשוי להתנקז אל תהליך הבנייה, תהליך הלידה, של ארון קודש. אינו דומה ארון קודש למיני תשמשי קדושה אחרים. לפנינו תשמיש קדושה שמשמש את הציבור כולו, שמהווה מרכז של המרכז של כל קהילה. ארון קודש הוא חומר שנושא עליו כה הרבה רוח ולכן הבנייה שלו היא תהליך סבוך שבו אנחנו עדים לתהליך מופלא: החומר לובש רוח והנה הוא דבר אחר לחלוטין. בתהליך מופלא ויחיד במינו שכזה החומר נשאר חומר ועם זאת הוא גם עולה למעלת רוח. כך נולד לנגד עיננו דבר מה חדש ומדהים: חפץ שרגליו בחומר, שגופו עשוי חומר אך שראשו ברוח, בקדוש ובנשגב. תהליך הלידה הסתיים: ארון קודש נולד.