| לא רק כאן אלא בכל מקום שמדובר בכתבי הקודש על הגאולה העתידה של האנושות ותשובתה מעוון, ליעודה המוסרי המקורי בהשפעת ה' , אתה מוצא תיאורים של התחדשותו הפורחת של הטבע.
אין זו מליצה פיוטית.
יש קשר הדוק בין התנהגותו המוסרית של האדם ובין פריחתו או עצירתו של הטבע אשר בו שם ה' את האדם למען ימלא את תפקידו. אך יתר על כן: כאשר תשיג האנושות את ייעודה, יגיע גם כל הצומח לו לאדם ושהוא משתמש בו למטרותיו, לייעודו הנעלה והאמיתי. אולם כל עוד האדם משתמש בכל מה שהועמד לרשותו רק למען הנאת חושיו, יתאבלו השמים בראותם מה נעשה בהם, בחיים שהם מעוררים אותם באור שמשם וברסיסי מטרם ואגלי טלם.
כדברי המדרש: " מיום שפתחה הארץ וקבלתו לדמו של הבל, שוב לא פתחה".
לא הוסיפה לפתוח את פיה לשיר ולשחוק, אלא נאלמה בצער על ההבל והפשע שבחיי האדם שנגזר עליה להוליד, ולשאתם ולפרנסם.
השדות והכרמים ששים, כאשר יבוליהם משמשים לחיי אדם הרצויים לפניו יתברך, והם מתרוממים מחיי טבע חומריים כבולים, לחרות מוסרית הקרובה לה'. אולם אם הכוח שהשבולת נתנה בשרירים משמש למעשה הריגה והיין שנותנים הענבים משמש להובלת החושים לדרגת בהמה, אזי יתאבלו השבלים והענבים.

ביחוד בולטים תמיד בתיאורים אלה עצי היער. היער הוא כאילו העיר של עולם החיות, וכשעצים נחטבים, הם משמשים לבנין הבתים ולמטרות השונות של חיי היחיד ולמטרות השונות שבמגע בין אדם לחברו. כאשר עולה האדם על ראשי ההרים וחוטב את ענקי העצים של היער כדי לבנות בהם בניינים ולחיות בהם חיי אדם ראויים לשמם, ישמחו העצים.
תחילה שמשו אכסניה לחיי בהמות חפות מפשע אך מחוסרות הבנה, ועכשיו הם משמים לדירות בהן מתפתחת האצילות שבצלם אלוקים, שבשאיפה רוחנית ומוסרית המוקדשת לה'.
אולם כאשר מוכרחים הארז והאלון לרדת מגובהם על מנת לשרת שאיפות הבל, מותרות וחמס, יבכה היער ויתאבל:
מה רשות לו לאדם בעל הבינה, לשלוט על הטבע חסר התבונה, אך החף מפשע, אם הוא משעבד אותו לחיים המנוגדים לבינה ומזוהמים בחטא ? (ההדגשה שלי מ.א).
לכן ישמחו השמים, והארץ תביע שמחתה בקול רם, יריעו השדות וירננו גם עצי היער, בבוא ה' לשפוט את החוג הארצי, לסדר את הארץ, לכונן את סדר עולמם של בני האדם על בסיס הצדק ולחנך את החברה ע"י אמונתו שאינה אובדת לעולם.
מפירושו של הרש"ר לספר תהילים, נכתב בכסלו תרמ"ב לפני כ -130 שנה, .
לדעתי זהו (המניפסט) ההצהרה המקורית והעמוקה ביותר שראיתי בכתבינו בעניין הקיימות (אקולוגיה). חיבור בל יינתק בין שמים לארץ, בין אדם לבוראו.
ארון קודש |