האם ארון קודש הוא רק קליפה, חפץ, חלק מהתפאורה של בית הכנסת? האם הוא כולו קודש, רק רוחניות וסוד שמרחף מעל ראשי המתפללים? התשובה היא שהוא גם וגם ולכן אף לא אחד מהדברים הללו.
ארון קודש הוא כולו חיצוניות. כשאר מתכננים ובונים ארון ברור לכל אחד ואחד החשיבות של העיצוב שלו. קשה לדמיין בית כנסת שיש בו ארון שנראה כמו ארון מטבח או ארון במחסן. החיצוניות של הארון הינה חשובה ביותר וכל בית כנסת שמכבד את עצמו – ואין בית כנסת שלא מכבד את עצמו – מקפיד על הצורה החיצונית של הארון. מהו ארון קודש? קליפה מפוארת שבתוכה מניחים את ספרי התורה. הוא נבנה מחומרים שבצירוף מקרים אחר הם היו מגיעים למטבחו של פלוני שבונה ארונות מטבח או לחדר ההמתנה של רופא שיניים פלמוני שהזמין שולחן חדש שעליו הוא יניח את המגזינים לממתינים. מדובר בחומר מעוצב ודבר מלבד חומר מעוצב שהרי אין טקס יהודי שבו מתיזים מים קדושים על הארון כדי לקדש אותו. כשבנייתו מסתיימת והוא ניצב בבית הכנסת הרי שהוא ערוך ומוכן למלא את תפקידו.
ארון קודש הוא כולו פנימיות. דווקא כיוון שברור לנו שלא החומר הוא זה שהופך אותו לקדוש, הרי שברור לנו שהמהות האמיתית של הארון איננה החומר שממנו הוא עשוי. למעשה בכל בית כנסת ניצב ארון קודש רוחני שאין בו ולו טיפה אחת של חומר. הוא קדוש כי איננו חפץ אנושי שנבנה על-ידי נגרים ושאר בעלי מקצוע. כשאנו מפנים את מבטינו אל כותל המזרח אנחנו לא מתפללים אל הארון הניצב שם, אנחנו מתפללים לכיוונו של ארון קודש רוחני שאין לו גוף וצורה. החפץ הבנוי מעץ ואבן או כל חומר שבו נעה שימוש בבנייתו איננו הארון שעליו אנחנו מדברים; הוא בהחלט קליפה, מקום מוגן עבור ספרי התורה. הוא לא יותר מארון הספרים שעליו מסודרים הסידורים והחומשים. כמוהו גם הוא רק ריהוט בבית הכנסת. הארון האמיתי הוא רוחני לחלוטין.
ארון קודש הוא גם חמרי וגם רוחני ואף אחד מהם גם יחד. הוא מהווה ביטוי של המחשבה היהודית העמוקה שבה תמיד החומר והרוח אינם נפרדים זה מזה למרות שהם גם רחוקים ת"ק פרסאות זה מזה. היהדות מסרבת בכל תוקף לתת מעמד קדוש לחומר שהרי היא מתנגדת לכל עבודה זרה שהופכת את העץ ואת האבן לאלוהים. אבל היהדות גם מתנגדת לקדושה שנוטשת את העולם הזה ודורשת מהיהודי להתקדש דווקא בתוך העולם החומרי. לכן אסור ליהודי להתאבד ולברוח מהעולם החומרי כיוון שאת הייעוד שלו הוא חייב להגשים בתוך החומר וממנו להתעלות אל מדרגות הקדושה. ארון קודש הוא בו זמנית החומר שממנו הוא נבנה והקדושה שהיהודי מעניק לו מבלי להיות רק אחד מהם ללא השני.
כיוון שהוא איננו חומר בלבד, הרי שאי-אפשר לראות בארון קליפה חומרית. כיוון שהוא איננו רוח בלבד, הרי שהארון איננו רוח ותו לא. ארון קודש מבטא את המתח העמוק הזה שקיים ביהדות בין החומר ובין הרוח; הוא מסמל את חיי האדם שהינם חומריים אבל שואפים אל הקדוש, אל המעל ואל המעבר.