כשהמשפט שבכותרת הופיע פתאום בתוך הראש שלי ללא כל אזהרה מוקדמת לא הבנתי מיד מה הוא אומר בדיוק. יש לפעמים משפטים שכאלה שמופיעים לנו בראש ללא כל סיבה ואנחנו מבלים שעות בניתוח שלהם רק בשביל להבין בסופו של דבר שאין להם משמעות ולכן המקום המתאים ביותר עבורם הוא באיזו פרסומת או שיר מטופש. אבל המשפט הזה שבכותרת לא נתן לי מנוח עד שהבנתי את הקשר שיש לו לנושא שמעסיק אותי רבות: ארונות קודש, התכנון והבנייה שלהם וכל מה שקשור להם. אכן כשחושבים על זה אז המשפט הזה הוא באמת רב משמעות: ארון קודש, השמיים הם הגבול.
השמיים הם הגבול כיוון שכיום, כפי שכבר הזכרתי לא פעם בעבר, ניתנת לנו – דהיינו למי שמבקש לתכנן ולבנות ארון חדש – יד חופשית במידה גדלה והולכת בכל הנוגע לעיצוב הארון, לטכניקות הבנייה העומדות לרשותנו ושאר עניינים הקשורים לתכנון ולבנייה. כיום איננו כבולים יותר במסורת מצומצמת של צורות אלא אנחנו יכולים ליזום צורות מסובכות יותר, מלאות דמיון ובעלות תעוזה רבה. השמיים הם הגבול כיוון שהטכנולוגיה שעומדת לרשותנו מאפשרת לנו לעשות דברים שבעבר לא היו אפשריים מבחינה טכנית. השמיים הם הגבול כיוון שהיום מקובל הרבה יותר לבנות ארונות קודש מקוריים ואישיים – דהיינו כאלה שהולמים את האישיות של הקהילה. השמיים הם הגבול כיוון שמקורות ההשראה שלנו כאשר אנחנו ניגשים לתכנון ולבנייה של ארון חדש הינם מגוונים עד מאוד.
שאלת ההשראה היא עוד אופן שבו מתבטא הרעיון הזה של יכולת חסרת גבולות. מה יכול לשמש לנו כמקור השראה? כל דבר מתחת לשמיים. אנחנו יכולים לעצב ארונות קודש בהתאם לרעיון כך שהוא יסמל איזו תפיסת עולם או מערכת סמלים שחשובה לקהילה. ניתן לשאוב השראה מהמקום שבו אנחנו חיים ומהנוף שמסביבנו. ניתן לשאוב השראה מההיסטוריה – זו של הקהילה, זו של העם וזו של העולם. כל דבר שנמצא מתחת לשמיים יכול לשמש לנו השראה. למעשה, כמו שהארון הוא קידוש החומר כך הוא יכול גם לקדש את מקורות ההשראה שלנו.
אלא שאל לנו לשכוח שגם אם הגבול נמצא הרחק – אי שם בשמיים – עדיין ישנו גבול. אמת, כאשר ניגשים לבנות ארון קודש חדש, השמיים הם הגבול, אבל זה לא אומר שאין גבול. מהם השמיים הללו? האין זו תזכורת לכך שיש מי שמשגיח על המעשים שלנו ושופט אותם? "השמיים מספרים כבוד אל" ולכן הם גם מהווים סמל לכך שיש בורא לבירה ויש מי שיש לתת לפניו דין וחשבון. השמיים הם הגבול – גבול רחוק שמאפשר לנו הרבה חופש אבל עדיין גבול שיש להתחשב בו.
מהרגע שבו אנחנו מבינים שיש גבול אנחנו מבינים שיש גם מגבלות למעשה ידינו ועל מעשה ידינו. לפתע עלינו להיזכר בכל אותם מגבלות מעשיות וחומריות שיש להתחשב בהן. לפתע אנחנו מודעים שוב למתח המתקיים בתהליך התכנון והבנייה של ארון קודש – מתח אדיר בין החומר ובין הרוח, בין הרצון ובין היכולת, בין האפשרי ובין המותר. השמיים הם הגבול: כל-כך רחוקים אבל כל-כך נוכחים, כל-כך משפיעים, כל-כך משמעותיים.