כל יהודי דתי, ולמעשה כל יהודי שנכח אי פעם בתפילות בבית הכנסת, מכיר את הרגע הזה שבו פותחים ארון קודש. לעיתים מדובר ברגע שבו ארון קודש נפתח כדי להוציא ממנו את ספרי התורה לקריאת התורה. פעמים אחרות מדובר בפתיחת ארון קודש ברגע חשוב של התפילה והפתיחה מבטאת את הרצון של המתפללים שהשמיים עצמם ייפתחו, ששערי תפילה ייפתחו והתפילה של הציבור תגיע אל לפני כיסא הכבוד. יש משהו מאד מרגש ברגע שפותחים ארונות קודש ולא משנה מתי הדבר נעשה. אפשר להרגיש קצת מתח בקרב קהל המתפללים, מעין התרגשות שעוברת בין השורות ובין האנשים, תחושה עמומה שמשהו חשוב קורה: פותחים ארון קודש.

אך רוב הזמן ארונות קודש עומדים סגורים. לא די בכך שהדלתות של ארון קודש סגורות, הן גם מסתתרות מאחורי פרוכת כבדה. נדמה שחלק חשוב מהמהות של כל ארון קודש היא העובדה שהוא עומד סגור. יש הרבה ארונות קודש בעולם והם נבדלים זה מזה בצורתם, בחומרים שמהם הם עשויים, בעיצוב שלהם, בגודל שלהם, בפאר ובהדר, בקישוטים, בפרוכות ועוד. אבל יש דבר אחד שמשותף לכל ארון וארון; יש לו דלתות שנסגרות ומסתירות מאחוריהן את מה שהארון מחזיק בתוכו: ספרי תורה ותשמישי קדושה חשובים אחרים. חלק מהמהות של הארון היא הסגירות שלו והתחושה הזו שהוא משדר: עד כאן; מכאן והלאה הכניסה מותרת רק באישור מיוחד.

כשחושבים על זה מבינים שהמהות האמיתית של ארון קודש היא הדיאלקטיקה הזו שקיימת בין הפתוח ובין הסגור. למעשה האופי הסגור של ארונות קודש הוא זה שגם יוצר את האפשרות לפתוח אותם. מצד שני ללא האפשרות לפתוח אותם, הרי שהדלתות המפוארות של הארון היו חסרות משמעות. דווקא המתח הזה בין העובדה שרוב הזמן הארון עומד סגור ובין הרגעים המרגשים ומלאי המשמעות שבהם פותחים אותו יוצר את המהות של ארונות קודש: סגור פתוח סגור. הדלתות של הארון אינן מבטאות "אין כניסה"; הן מבטאות " כניסה באישור בלבד."

אין ספק שאם ארונות קודש היו עומדים פתוחים הרי שלא הייתה התרגשות גדולה מכך שהם עומדים פתוחים. אין ספק שאם ארונות קודש היו עומדים סגורים ללא אפשרות לפתיחה הם היו משדרים אווירת מסתורין אבל מסתורין רחוק וחסר קשר אל המתפללים. אבל ארונות קודש עומדים סגורים ומחכים שהמתפללים יפתחו אותם או אפילו סתם יהודי שמרגיש צורך דחוף לטמון את ראשו בתוך תוכו של ארון קודש. האפשרות לפתוח את הארון היא זו שהופכת אותו לחלק אינטגראלי מקהילת המתפללים ומעולמו של כל מתפלל ומתפלל. העובדה שהוא איננו פתוח כל הזמן אלא רק ברגעים מסוימים ומלאי משמעות הופכת את הפתיחה עצמה לרגע משמעותי ודרמטי שתופש מקום חשוב בתפילה ובאמונה.

כך נוצרת מהות מיוחדת ומורכבת. זוהי מהות שהיא גם פתוחה וגם סגורה: סגורה רק כי היא פתוחה ופתוחה רק כי היא סגורה. הפילוסוף הדגול עמנואל קאנט כתב שללא חוק אין משמעות לחופש. באותה מידה ניתן להגיד שללא הדלתות שסוגרות על מה שטמון בתוך הארון לא הייתה כל משמעות לפתיחה שלו; ללא סגירה אין פתיחה וללא פתיחה אין סגירה.